תכנון הפומ"ה החל ב-1983 עקב הצורך ברכב הנדסי ממוגן, שיעבוד בגזרת דרום לבנון. בשנת 1988 תפסו הפומ"ות הראשונות קו בלבנון וזכו להצלחה רבה, אך תכנונה, ייצורה וכניסתה לשירות מבצעי מלא הושלמו רק בשנות ה-90 המוקדמות. מאז עברה הפומ"ה שינויים רבים, בהם החלפת זחלים מזחל שוט לזחל מרכבה, הוספת מיגון ופלטות בזוקה, שיפור מערכות פנימיות והוספת אמצעים הנדסיים ואלקטרוניים שונים.
בצה"ל הפומ"ה משמש את גדודי חיל ההנדסה הקרבית בכל סוגי הלחימה ההנדסית ובפרט בכל הקשור למיקוש, פריצה, הבקעה, צליחה, חבלה ופעילויות נוספות. הפומ"ה מוגדר כרכב הנדסה קרבית ונגמ"שכבד משמש לתובלה ופריקה של לוחמי הנדסה בשדה הקרב, בין אם זה בלוחמה בשטח בנוי, פתוח, תת-קרקע וכדומה. המיגון של הפומ"ה כבד ולעיתים הוא משמש חיילי יחידות מיוחדות לכניסה ללב שטח עוין.
בשנת 2004 החל פרויקט שדרוג המיגון של הפומ"ה במפעל רמתא של התעשייה האווירית בבאר שבע[1]. בעקבות מבצע עופרת יצוקה החליטו בצה"ל על שורה של שדרוגים נוספים לפומ"ה, בהם: מערכת הינע סופי חדשה, מערכת ראיית לילה חדשה, מדף מפקד ממוגן בחלונות זכוכית משוריינת ("אקווריום"), החלפת מערכת אוורור ואטימת המדפים למים ואבק[2].
עם זאת, בפומ"ה אין מערכות הגנה אקטיבית, למשל מעיל רוח, וזאת בניגוד לנגמ"שי נמ"ר שנחשבים ממוגנים יותר.[3]
הפומ"ה חמוש בשלושה מקלעימאג ובמאג רפא"ל, המופעל בשליטה מרחוק מתוך גוף הנגמ"ש. ב-2016 החל צה"ל בהתקנת עמדות דרקונית המפעילות מקלע כבדM2 בראונינג בשלט רחוק, על נגמ"שי הפומ"ה. גם לרקטות הריצוף, שנועדו במקור לפריצת שדות מוקשים, יש יכולת להשמיד מטרות חי"ר ומחבלים.
ב-24 ביוני 2025 מחבל התגנב לנגמ"ש פומה שהיה בפעילות מבצעית בח'אן יונס, טיפס על הנגמ"ש והשליך מטען חבלה לתוך מדף שהיה פתוח. הנגמ"ש עלה באש, וכל שבעת הלוחמים, קצין ושישה לוחמים נהרגו. הנגמש היה שייך לגדוד הנדסה קרבית 605 בחטיבה 188.[4][5]
מפרט טכני
פומ"ה עם דרקונית וגגון נגד רחפניםשם: "פורץ מכשולים הנדסי" או "פומ"ה".